<h1>כל בו הלכ' שמיני של חג סימן נ"ג</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ושמיני של חג רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב. פירוש פ' פייס בפני עצמו, כלומר שכל ז' ימי החג אין הכהנים מפייסין כלומר מטילין גורלות מי יקריב, אלא כהן שהקריב היום אינו מקריב למחר, כי חלק כחלק יקריבו. ובשמיני של חג מפייסין, ופעמים עולה הגורל למי שהקריב אתמול. ז' זמן בפני עצמו, כלומר שאומר בו זמן ר"ל שהחיינו, מה שאין כן בימים אחרונים של פסח. ר' רגל בפני עצמו, פירוש לענין אבלות, כמו שאמרו ז"ל יום אחד לפני החג [וחג] ושמיני של חג הרי כאן כ"א, ואינו צריך להשלים אחר הרגל לשלשים אלא ט' ימים. נמצא ששמיני של חג עולה כשבעת ימי החג. ויש מפרשים רגל בפני עצמו, לענין תפלה וברכת המזון, שמזכירין את יום שמיני חג העצרת, ואין מזכירין חג הסוכות כלל, רק יש לו שם בפני עצמו. ק' קרבן בפני עצמו, פירוש שאין קרבן יום השמיני הולך על סדר שאר הימים, כי בשאר הימים מתמעטין והולכין אחד אחד, יום ראשון מקריב י"ג, יום ב' י"ב, יום ג' י"א, וכן כולם. בכל יום ויום מתמעטין אחד אחד. ולפי סדר זה היה לנו להקריב ביום שמיני ששה פרים, ואין מקריבין רק פר אחד, ועוד כי בכל שבעה ימים אילים שנים ארבעה עשר כבשים, ויום ח' אין קריבין רק פר אחד איל אחד ושבעה כבשים. ש' שיר בפני עצמו, שבשאר הימים אין אומרים ביום זה שיר שאמר אתמול, כדאמרינן בגמרא דמנחי בה סימנא, ואמר נמי התם שאם חל שבת ביום אחד משבעת ימי החג שידחו שירת אותו היום (ואמרו [ויאמרו] מזמור שיר ליום השבת, אבל אם יבא שבת בשמיני של חג אין שירת יום שמיני נדחה מפני השבת, אבל אומרים למנצח על השמינית. ב' ברכה בפני עצמה, פירוש שביום שמיני של חג מברכין את המלך כמו שכתוב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך. וזה הפירוש לדעת המפרש רגל בפני עצמו לענין תפלה וברכת כהנים. ויש מפרשים ברכה בפני עצמה לענין ברכת המזון ותפלה שמזכירין את יום שמיני. ולפי הפירוש הזה נפרש רגל בפני עצמו לענין אבלות כמו שכתבנו. וכן הדין ביום שני שהוא יום שמחת תורה כמו שכתבנו.
